אונס הוא עבירת המין הקיצונית והחמורה ביותר המופיעה בחוק העונשין, בסעיף המתייחס לפגיעות גוף מיניות. על פי הגדרת החוק, אונס הוא מצב בו גבר כופה על אישה יחסי מין בניגוד לרצונה, או במצב בו אינה יכולה להביע התנגדות לפעולותיו (למשל אם היא חולה, משותקת או סובלת מפיגור שכלי). יחסי מין לעניין זה, או בעילה, נחשבים כאשר הגבר מחדיר איבר מגופו (איבר מין או איבר אחר), או חפץ כלשהו לתוך איבר מינה של האישה.

גם מעשה סדום יכול להיחשב לאונס באותם תנאים. מעשה סדום על פי החוק הוא מצב בו התוקף מחדיר איבר מגופו לפי הטבעת של הקורבן, או שהוא מחדיר את איבר המין לתוך פיו של הקורבן. מעשה סדום הוא למעשה האפשרות היחידה בה גבר יכול להיות קורבן של אונס.

בנוסף להגדרות הנ"ל, גם מצב בו יחסי מין קוימו עם ילד או ילדה מתחת לגיל 14 יחשב לאונס, אפילו אם הילד/ה נתנו הסכמתם לביצוע המעשים (כלומר, ילדים מתחת גיל 14 אינם נחשבים כשירים לקבלת החלטה לקיים יחסי מין).

אופי האונס

בדמיוננו, רוב מקרי האונס מתרחשים בשעות לילה מאוחרת, בסמטאות חשוכות, כאשר בחורה לבושה בפרובוקטיביות והולכת לבדה ברחוב. אמנם יש באמונה זו משהו מרגיע (כי אם הגורמים והסכנות כל כך ברורים, אז אפשר פשוט להימנע מהם), אך היא שגויה לחלוטין.

רובם המוחלט של מקרי האונס מתרחשים במקומות מוכרים לנפגעים, על ידי אנשים מוכרים להם. במקרים רבים התוקפים הם אנשים שאמורים לשמור ולהגן על הקורבן- חברים, מטפלים, קרובים ובני משפחה.

השפעות האונס על הקורבנות

אונס הוא עבירת מין, אך למעשה האקט המיני בו הוא לא העיקר- מדובר בפגיעה מינית תוקפנית ואלימה, אשר משאירה את הנפגעים כאובים ומושפלים. החדירה לתוך המרחב הפנימי (במלוא משמעות המילה) של הקורבן, היא בעלת השפעה גדולה, שהופכת את האונס לעבירת אלימות מינית בעלת השלכות קשות על הנפגע.

הפגיעה הראשונה עשויה להיות פגיעה פיזית- לעיתים מעשי אונס אלימים מביאים לפגיעות בגוף, קרעים ופצעים באיבר המין, הדורשים טיפול רפואי. בהקשר זה יש לציין, שנפגעות הפונות לבית החולים עוברות פעמים רבות גם בדיקה ב"ערכת אונס", שמטרתה לאסוף ראיות לביצוע העבירה במקרה שתוגש תלונה במשטרה.

אך למרות הכאב הפיזי, עיקר הפגיעה במקרים של אונס היא הפגיעה הנפשית הנגרמת לקורבן. ככל שהפוגע הוא דמות קרובה יותר לנפגע, וככל שהפגיעה נמשכה לזמן ארוך יותר (ישנם מקרי אונס חד פעמיים, וישנם מקרים רבים בהם האונס הוא אירוע חוזר ונשנה, לעיתים במשך שנים), כך גדל הקושי לפנות לגורמי סיוע ותמיכה וכן להתאושש ממנה.

הפגיעה הנפשית כוללת את הטראומה של הקורבן- בזמן האונס נמצא הקורבן במצב של חוסר אונים ושל חוסר שליטה, עם תחושה אמיתית שהוא עלול למות או להיפגע קשות. התגובה הפוסט טראומטית כוללת תחושה מתמדת של פחד, מחשבות חודרניות על האירוע, ניסיון להימנע מכל מה שמזכיר את האונס ופגיעה משמעותית ביכולת לתפקד.

סוג נוסף של פגיעה הוא התנהגויות דיסוציאטיביות- הנפגע עשוי לשכוח חלקים מחייו, כולל אירוע האונס עצמו. במקרים קיצוניים (בעיקר של פגיעה מתמשכת בילדות), יכולה להתפתח הפרעת אישיות דיסוציאטיבית.

רבות מנפגעות (ונפגעי) האונס סובלים מהפרעות נפשיות בדרגות חומרה שונות כגון דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות הסתגלות והפרעות אישיות (כגון הפרעת אישיות גבולית).

התמודדות עם אונס

נפגעות אונס רבות נמנעות מלספר על מה שעבר עליהן- מחשש ממה שיקרה אם יספרו. כאשר הסוד נשבר, יכולה הסביבה, וכן גורמים מקצועיים כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, ובחברה החרדית גם פורום תקנה,  לתמוך בנפגעת ולסייע לה לעבד את החוויה הטראומטית כך שתוכל לחזור לחיים נורמאלים.