פגיעה מינית בקטינים – חובת הדיווח

ילדים בתרבות שלנו מסמלים תמימות ושמחה. ילדים בחברתנו לא מתקשרים עם מושגים כמו מין. המוסכמות החברתיות שמות את הילד במרכז ומורות למבוגרים לשמור עליו ולדאוג לצרכיו. מוסכמות אלה מונעות מאיתנו לקבל את המציאות לפיה ילדים עלולים להיות קרבן לפגיעה מינית מצד מבוגרים: הורים, אחים, דודים, מורים, אנשים קרובים שהם סומכים עליהם ונותנים בהם אמונם. אנו גם מתקשים לקבל את זה שילדים עלולים לפגוע מינית בילדים אחרים.

חוק חובת הדיווח קובע כי אדם שנודע לו כי ילד עבר התעללות כלשהי (הטרדה מינית בילדים נחשבת סוג של התעללות), חייב לדווח על כך למשטרה או לפקידת סעד בשירותי הרווחה. אדם שידע על מקרה של התעללות בילד ולא דווח, עונשו עלול להיות חמור, עד כדי מאסר של כמה שנים.

החוק מחמיר ומקפיד עוד יותר עם אנשי מקצוע העובדים עם ילדים. בקרב אנשי מקצוע אלה נמנים: מורים וגננות, רופא ילדים, אחות טיפת חלב, וכל גורם מקצועי אחר הבא במגע עם ילד במסגרת מקצועו. איש מקצוע ששם לב לסימני אזהרה שמאותתים על פגיעה מינית בילדים, מחויב לדווח ככל אדם, אך במידה ולא דווח הוא ייענש באופן חמור יותר מאדם רגיל.

פגיעה מינית בילדים

ישנם שני סוגים של פגיעה מינית בילדים המחויבים בחובת הדיווח:

• פגיעה מינית בידי מבוגר האחראי על הקטין: הכוונה לאדם הנמצא בקשר כלשהו הגורם לקטין להיות תלוי בו, כמו: הורים, אחים גדולים (מעל גיל 12 ), דודים, בייביסיטר, מורה, מדריך, וכדומה. (להרחבה: הטרדה מינית במשפחה).

• הטרדה מינית בבית הספר או במסגרת חינוכית: פגיעה של ילד בילד במסגרת ביה"ס, חוג, פנימייה, קייטנה, או כל מסגרת בה שוהים ילדים.

פגיעה מינית מוגדרת ככזו כאשר צד אחד כופה, משדל או מפתה את הצד השני לבצע מעשה בעל קונוטציה מינית (אשר בו מעורבים איברי מין או מיניות) לשם סיפוק מיני של הפוגע. מדובר בפגיעות בטווח הרחב, למשל: הטרדה מינית הכוללת נגיעה באיברי מין, התערטלות לשם סיפוק מיני או בקשה מהצד השני להתערטל (נפוץ במקרים של הטרדה מינית באינטרנט), נגיעה באיבר מין או בקשה מהקרבן לגעת באיברי המין של הפוגע, ועד לביצוע מעשה מיני מלא.

באילו מצבים יש לדווח על חשד לפגיעה מינית?

מעטים המקרים בהם ילד יבוא למבוגר וידווח על כך שנפגע מינית. אחד הדברים המאפיינים פגיעה מינית היא שהיא נשמרת בסוד. לעתים הפוגע מאיים על הנפגע לבל יגלה ולעתים הנפגע מתבייש לגלות או חושב שהוא אשם במה שקרה. ילדים שנפגעו מינית משדרים מצוקה בכל מיני דרכים. אנשי מקצוע העובדים עם ילדים צריכים להיות ערניים, ובמידה והם חשים בסימני מצוקה עליהם לדווח, גם אם מדובר בחשד בלבד.

פעמים רבות אנשי המקצוע אינם רוצים להאמין שדבר כה נורא כפגיעה מינית אכן אירע לילד העומד מולם.  הם נוטים לחשוב שהילד ממציא, מדמיין או משקר. חשוב לדעת כי ילדים באופן טבעי אינם מצויים בשפה מינית, ונדיר שילד ידמיין או ימציא משהו שאינו יודע עליו או שאינו מעולם המושגים שלו. לכן תמיד כדאי לדווח, גם על חשד, ולאפשר לגורמים המוסמכים לכך לבדוק החשד לעומק, על מנת לא להמשיך ולהעמיד ילד זה בסיכון.

סימני מצוקה

הסימנים יכולים לבוא בכל אחד מתחומי החיים:

• מראה חיצוני: שינוי חד במראה חיצוני כהשמנה קיצונית או רזון מהיר. לבוש מרושל, גדול או לחלופין "מיני" וחושפני.
• מצב רוח: שינוי חד במצב רוח כמו עצב, התכנסות, התקפי זעם, בכי.
• התנהגות: הופעת בעיות התנהגות כמו אלימות וחוצפה.
• תפקוד לימודי: ירידה בלימודים, קושי להתרכז, היעדרויות רבות מביה"ס, איחורים.
• תפקוד חברתי: התבודדות, ניתוק מחברים.
• תפקוד כללי: חוסר תאבון או בולמוס של תאבון, בעיות שינה, חזרה לעשיית צרכים במכנסיים ועוד.
• דברים שהילד אומר: דיבור מוגזם על מין שאינו תואם את הגיל, דברים שאומר שעושה עם אדם מבוגר שנשמעים לא מתאימים (דיבור על שינה עם אדם מבוגר), ועוד.

איש מקצוע הנחשף לסימני מצוקה אלה מחויב על פי חוק לפנות לגורמי הרווחה או למשטרה ולדווח על חשדותיו.

ראו גם:
פגיעה מינית בבעלי מוגבלויות