פגיעה מינית באנשים עם מוגבלויות

מבוגרים עם מוגבלויות פיסיות, שכליות או פסיכיאטריות, ניצבים בפני סיכונים מסוימים של תקיפה וניצול מיני. מחקרים מגלים באופן עקבי כי שיעורי תקיפה מינית של אנשים עם מוגבלויות הם גבוהים בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית. בנוסף, הם מתמודדים עם חסמים מסוימים לגילוי ההתעללות.

אם הגילוי מתבצע, התשובות לגילוי זה לעיתים קרובות אינן מספקות ועלולות להזיק. תגובה נאותה לתקיפה מינית של מבוגרים עם נכות היא למרבה הצער עדיין נדירה מאוד, מה שהופך את הדרישה לטיפול בבעיה זו, לדחופה ביותר.

מאמר זה סוקר את הידע הקיים לגבי שכיחות תופעת התקיפה המינית של מבוגרים עם מוגבלויות, מיהם העבריינים, ומהן דרכי ההתמודדות. המאמר דן בדרכים בהן יחידים, ארגונים והחברה יכולים לאפשר את גילוי התקיפה, ודרכי הטיפול המתאימות ביותר.

שכיחות התופעה

מחקרים מראים בעקביות כי אנשים עם מוגבלויות שכליות הם קורבן להתעללות מינית לעיתים קרובות יותר מאשר אנשים בריאים. אחד המחקרים דיווח על תופעה של 25% מהנערות והנשים עם מוגבלויות שכליות, אשר הופנו לפיקוח על ילודה בשל היסטוריה של אלימות מינית. מחקרים אחרים מראים כי 49% מהאנשים עם מוגבלויות שכליות, חווים עשרה או יותר מקרי התעללות מינית בחייהם.

אנשים עם מוגבלויות שכליות חמורות אינם יכולים להבין את המתרחש, ואין להם דרך לתקשר תקיפה בפני אדם מהימן. אחרים, עם מוגבלויות חמורות פחות, עשויים להבין כי הותקפו, אך אינם יודעים שהדבר אינו חוקי ושיש להם זכות להתנגד. הם נמנעים מתגובה במיוחד אם ההתעללות בוצעה באמצעות דמות סמכותית. בנוסף, חסר להם חינוך מיני או הכשרה אסרטיבית על מנת להתמודד עם התופעה.

עברייני אלימות מינית כלפי בעלי מוגבלויות הם בדרך כלל אנשים המוכרים לקורבן, כגון בני משפחה, מכרים, צוות מטפלים, וסייעים אישיים. המחקרים מראים כי 99.97% מהמתעללים הם אנשים מוכרים ואמינים על הקורבן. בעוד שכ-32% מהמקרים מבוצעים על ידי בני משפחה או מכרים. 44% מהמקרים מבוצעים על ידי אנשי צוות טיפולי וסייעים.

הגורמים לאלימות מינית בקרב בעלי מוגבלויות

הגורמים עשויים לנבוע מתחושת חוסר אונים, חוסר יכולת לתקשר וחוסר יכולת להתגונן. בעלי מוגבלויות חיים בדרך כלל בסביבה שולטת וסמכותית, אשר תורמת לתחושת חוסר האונים של מצבם. בנוסף, הם אינם מקבלים הזדמנויות חווייתיות מספיקות על מנת ללמוד כיצד לפתח את האינטואיציה שלהם ולהשתמש בה.

גורמים נוספים כוללים מחסור בעדויות, מחסור בתכניות הגנה נאותות מפני התרחשות התעללויות, ובנוסף, העבריינים בדרך כלל אינם נתפסים ואינם נותנים דין וחשבון על פשעיהם, מה שגורם לניצול לרעה להמשיך.

דרכי טיפול, מניעה והתמודדות

בעבר, נחקר היתרון של הפסיכותרפיה לאנשים עם מוגבלויות שכליות, כמו גם השפעת האלימות המינית עליהם. היום, לעומת זאת, רווחת שיטת הייעוץ הטיפולי, גם אם אינו מילולי. על המטפל להיות מומחה בהתעללות מינית בילדים או מבוגרים מוגבלים נפשית או שכלית, אשר עברו תקיפה מינית. בנוסף, עליו להיות מומחה בשיטות ריפוי גוף ונפש אשר אינן מילוליות ואינן דורשות רכיבי עיבוד אינטלקטואלי של הטיפול.

על מנת להתמודד עם התופעה, יש למצות את כל האפשרויות החוקיות הכוללות מעורבות של אנשי מקצוע, מטפלים ישירים, עובדים סוציאליים ומשטרה על מנת לדווח על הפגיעה. אין צורך בהוכחה על לשם הדיווח על המקרה. אם אדם מאמין כי קיים חשד או חשש לסכנה מיידית, יש לדווח מיידית למשטרה, לעובדים סוציאליים או לשירותי הבריאות אשר בסמכותם לסייע.

הצעד הראשון אותו יש לנקוט הוא הכרה בגודל הבעיה והבנה כי לאנשים בעלי מוגבלויות שכליות קיים סיכוי גבוה יותר להיות מותקפים מינית מאשר לאנשים בריאים. בנוסף, העמדה החברתית חייבת להשתנות ולהציג קורבנות עם מוגבלויות כבעלי ערך שווה לקורבנות בריאים, ולתמוך בהם באופן שווה. כל תקיפה מינית, ולא משנה מי הוא הקורבן, דורשת התייחסות רצינית.

אולי יעניין אותך גם:

הפלה לאחר אונס – כך תערכי נכון לוועדה להפסקת הריון