הטרדה מינית של עובדת ניקיון

ע"פ 70379/05 יוסף אל חי נ. מדינת ישראל

המדובר בערעור על אישומו של מר אל חי בהטרדה מינית וניצול יחסי מרות. הנ"ל הואשם בבית משפט השלום בתל אביב כי בזמן שהוא הועסק כמנהל אזורי בחברה העוסקת במתן שירותי מזון למתקן בטחוני בתל אביב הוא ביצע מספר הטרדות מיניות ועבירות מין בשתי עובדות ניקיון במטבח.

הטרדה מינית של עובדת ניקיון – מקרה ראשון

באשר לעובדת הניקיון הראשונה נכתב בכתב האישום, כי במהלך תקופה של חמישה חודשים, נהג המערער להזמין את העובדת ניקיון למשרדו ולנעול את הדלת. הוא ביצע בה מעשים מגונים, למרות שביקשה ממנו העובדת להפסיק.

ההטרדות המיניות חזרו על עצמם בתדירות של פעם בשבוע, לשם גירוי, סיפק או ביזוי מיניים, ותוך ניצול יחסי מרות. עוד נכתב בכתב האישום כי כאשר העובדת ביקשה מהמערער לחדול ממעשיו, הוא איים כי  יתנכל לה ואף איים לקצץ לה בשעות העבודה.

העובדת נאלצה להיענות לדרישות המערער בשל תלותה הכלכלית בו ומתוך חשש כי היא תאבד את מקום עבודתה. העובדת חזרה בשלב מסויים בתשובה, וזאת בעקבות מעשיו של המערער, והוא החל אט אט לחדול ולהטריד אותה מינית עד שחדל לחלוטין. בשל מעשיו אלו הואשם המערער בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה ומעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות, על פי חוק העונשין.

הטרדה מינית של עובדת ניקיון – מקרה שני

באשר לעובדת הניקיון השנייה הוגש כתב אישום בגין מעשים מגונים והטרדות מיניות שבוצעו במהלך שנת 1999, שלא בהסכמת העובדת. העובדת אף ביקשה העברה למתקן בטחוני אחר, והועברה לשם בתחילת חודש ינואר 2000. המערער הגיע למתקן בו עבדה, נכנס למטבח בו ניקתה באותה העת וניסה לגעת בה למרות התנגדותה. בשל מעשים אלו, הואשם המערער בעבירות של מעשה מגונה, והטרדה מינית על פי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח 1998.

החלטת בית המשפט

לאחר דיון הוכחות שנערך בתיק, המערער הורשע בכל העבירות המנויות בכתב האישום ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו- 24 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן חוייב המערער לפצות כל אחת מהמתלוננות בסך 5,000 שקל. על הכרעת הדין ועל גזר הגין הגיש המערער את הערעור הנדון.

בערעור הנדון טוען המערער כי הוא לא הטריד מינית או ניצל את מרותו על עובדות הניקיון וכי המעשים נעשו בהסכמה, משום שמדובר היה במערכת יחסים הדדית. לשיטתו, אף אחת מהמתלוננות לא התנגדו למעשיו ואף שיתפו פעולה איתו. המערער טוען כי הוא לא איים על מקום עבודתן ואך לא הבטיח להטיב עם תנאי עבודתן אם ייענו לו.

בית המשפט המחוזי בדק שנית את פסיקת בית משפט השלום וקבע כי המערער אכן הרשה לעצמו לנצל את מרותו לצורך ביצוע המעשים המיניים בייחוד לאור חולשת עובדות הניקיון. הוא זיהה את החולשה של המתלוננות וכפה עליהן את מעשיו.

המערער היה מעורב במספר אירועים מיניים והשרה אוירה לא נעימה לעובדות תחת מרותו. כך מצאו עצמן העובדות כפופות להטרדותיו המיניות, כשהברירה היחידה שנותרה בידן היא להיענות לו או לאבד את מקום עבודתן. המדובר במתלוננות שהינן עובדות זוטרות וחסרות תחכום שלא זכו להערכה.

המדובר בעובדות ניקיון ללא כל כוונה או יכולת לקדם את מעמדן בקרב העובדים ואשר התביישו בהטרדות וניסו להסתירן מיתר העובדים. בנסיבות אלו, לא רואה בית המשפט המחוזי משמעות לטענות המערער שהועלו בערעור כי המתלוננות שיתפו עימו פעולה, ולעיתים אף נקטו יוזמה. המסקנה המתבקשת היא כי המתלוננות לכל היותר יזמו התנהגות של יוזמה טכנית, הנובעת מניצול יחסי מרות.

אשר על כן דוחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער בכל הנוגע להכרעת הדין, וגם באשר לגזר הדין קובע כי לצורך יראו ויראו ועל מנת למגר את התופעה של ניצול והטרדה מיניים של עובדים תוך ניצול יחסי מרות, יש בגזר הדין צדק עם מעשיו של המערער וכן כי הוא מרתיע נאשמים פוטנציאלים מלבצע עבירות מסוג זה ומחליט להותיר את העונש על כנו.