במהלך השנים האחרונות, ובמקביל לעלייה המתמשכת בהיקף השימוש ברשת האינטרנט, ולתפוצה הנרחבת של מכשירי הטלפון החכם (סמארטפונים), נולדה תופעה מכוערת חדשה, אשר מתבטאת בהעלאת תוכן מיני על גבי רשת האינטרנט, וזאת ללא הסכמתם של המצולם או המצולמת.

ברבים ממקרים אלו, מעלה התוכן הוא בן זוג לשעבר, אשר משיקולי נקמנות בוחר לשתף את הסרטון האינטימי על גבי רשת האינטרנט, באופן גלוי לכולם, וזאת לצורך השפלת בן הזוג בפומבי.

יובהר בהקשר זה, כי חוק איסור לשון הרע קובע במפורש, כי פרסום תוכן, ולרבות צילומים או סרטוני וידאו, אשר פוגעים בשמו הטוב של אדם, מהווים עבירה לכל דבר, ועילה להגשת תביעה משפטית כנגד המפרסם. במקרה אחד לדוגמא, בחר בית המשפט לנקוט בצעדים חמורים כנגד מי שהעלה סרטון אינטימי בהשתתפות בת זוגו לשעבר, וזאת בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

הפצת סרטון באינטרנט

המקרה דנן עוסק בסרטון המתעד יחסים מיניים בין בני הזוג, אשר צולם במהלך שנת 2007, בשעה שבני הזוג היו עוד בקשר, וזאת בהסכמה מלאה מצד שניהם. עם זאת, בהמשך בחרו הצדדים לפרק את הקשר הזוגי ביניהם, כאשר הסרטון נותר בידיו של בן הזוג.

זמן קצר לאחר מכן, בן הזוג, אשר חש נפגע בשל פירוק הקשר, בחר להעלות את הסרטון המדובר על גבי רשת האינטרנט, וזאת במסגרת אתר המציע סרטוני סקס לצפייה בחינם. כמובן שהדבר נעשה ללא הסכמתה של בת הזוג, אשר גילתה לתדהמתה על כך מפיו של מכר, אשר זיהה אותה מצפייה בסרטון.

בעקבות זאת, בחרה בת הזוג להגיש תביעה משפטית כנגד בן זוגה לשעבר, וזאת בגין הפגיעה בפרטיותה, והפצת לשון הרע כנגדה. במסגרת התביעה, אשר הוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, ביקשה התובעת פיצוי כספי בסכום כולל של 2.5 מיליון ₪, וזאת בגין הנזקים הכבדים אשר נגרמו לה לטענתה כתוצאה מהפצת הסרטון, ובמיוחד עקב צעדיה הראשונים במסגרת קריירת דוגמנות, בה החלה בתקופת פרסום הסרטון.

בתגובה, בן הזוג טען כי פרסום הסרטון נעשה תחת הגנת "אמת דיברתי", המוכרת כעילה לגיטימית במסגרת חוק איסור לשון הרע. כמו כן, טען כי הפרסום נעשה בתום לב, ללא כוונת זדון, ובתקווה כי הדבר ישכנע את התובעת לחזור ולקיים עמו קשר זוגי.

מה קבע בית המשפט?

במסגרת פסק דינו של בית המשפט, שנכתב מטעם כבוד השופטת חנה ינון, נקבע כי העלאת הסרטון המדובר לרשת האינטרנט אכן מהווה הוצאת לשון הרע, וזאת עקב הנצחתה של התובעת בעת קיום יחסי מין, תוך חשיפת איבריה הפרטיים, וללא הסכמתה. השופטת הבהירה, כי העלאת הסרטון לרשת האינטרנט, ופרסומו באופן גלוי לרבים, מהווה פרסום פוגעני לכל דבר, ואף הוצאת לשון הרע.

עם זאת, ומאחר והתובעת לא צירפה לכתב התביעה תיעוד באשר להיקף הנזקים אשר נגרמו לה לטענתה כתוצאה מהפרסום המדובר, בחרה השופטת שלא לחייב את הנאשם במלוא סכום הפיצויים שדרשה התובעת בכתב התביעה, דהיינו 2.5 מיליון ₪, אלא להסתפק בסכום של 100,000 ₪ פיצויים, וכן 12,000 ₪ תשלום הוצאות משפט.

כמו כן, ולצד גינוי התנהלותו של הנתבע, העירה השופטת כי גם אופן התנהלותה של התובעת במקרה זה היווה "אשמה תורמת", וזאת בשל הסכמתה להשתתף בסרטון המדובר, אף שידעה היטב כי הוא מוקלט. השופטת הדגישה, כי על האדם מן היישוב להימנע מראש מסיטואציות אלו, אשר עלולות להוביל לעוגמת נפש ניכרת בהמשך.