סעיף 349 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, קובע את ההגדרה של מעשה מגונה ואת העונשים המקסימאליים שניתן להטיל על מי שעושה מעשה מגונה, בנסיבות שונות. ראשית, מעשה מוגנה מוגדר כמעשה שנועד לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים. החוק מתייחס לשני סוגים של מעשים מגונים, כאלו שכרוכים במגע וכאלו שנעשים בפומבי ואינם כוללים מגע במוטרד (למשל חשיפת איבר המין בפומבי).

מעשה מגונה – ענישה

החוק מבחין בין חומרת הנסיבות שבהן נעשה המעשה המגונה: כך, העושה מעשה מגונה באישה בנסיבות בהן הוא מנצל חוסר הכרה שלה או מצב אחר המונע ממנה לתת את הסכמתה למעשה או תוך ניצול היותה חולת נפש או בעלת פיגור שכלי (כאשר בגין כך היא לא יכולה לתת הסכמה מושכלת וחופשית למעשה) – דינו מאסר שבע שנים. תקופת מאסר ארוכה יותר, העומדת על הסך של עשר שנים, צפויה למי שעושה מעשה מגונה באישה תוך שהוא מאיים עליה בנשק קר או חם, או תוך שהוא גורם לה לחבלות נפשיות, פיסיות או הריון.

מבלי לפגוע באמור לעיל, מתייחס החוק לביצוע מעשה מגונה בקטינים שטרם מלאו להם ארבע עשרה שנים – העושה את המעשה בקטין תוך שהוא מנצל יחסי חינוך, מרות, השגחה, שירות או עבודה – דינו ארבע שנות מאסר.

בהקשר זה יש לציין את החזקה החוקית לפיה מטפל נפשי שעושה מעשה מגונה בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים אך טרם מלאו לו שמונה עשרה, במהלך התקופה שבה הוא מטפל בקטין, יראו בו כאילו עשה את אותו מעשה תוך שהוא מנצל את יחסי המרות בינו לבין הקטין (מעשה בגינו הוא עלול להיאסר לתקפה של ארבע שנים, כמפורט לעיל). על פי חוק חובת הדיווח, אדם אשר יודע על פגיעה מינית בקטינים, חייב לדווח על כך למשטרה או לפקידת הסעד בשירותי הרווחה. להרחבה: פגיעה מינית בקטינים – חובת הדיווח

במידה ואדם מבצע מעשה מגונה אשר אינו נכנס בגדר אחת הנסיבות המפורטות לעיל, הרי שעל פי החוק ניתן להטיל עליו שלוש שנות מאסר, אלא אם המעשה לווה בהפעלת כוח, איום או אמצעי לחץ אחרים, שכן אז העונש הקבוע בחוק עומד על שבע שנות מאסר.

חשוב לציין כי האיסור על ביצוע מעשים מוגנים מעוגן אף בחוקים נוספים. למשל, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, אוסר על מעסיק או על הממונה מטעמו להטריד מינית את עובדיו או אנשים המעוניינים לעבוד תחתיו, כאשר הגדרת הטרדה מינית כוללת גם ביצוע מעשים מוגנים, כאמור.

עבירות מין נוספות

סימן ה' בפרק י' של חוק העונשין עוסק בכל התקיפות המיניות, כאשר נהוג למקם את ביצוע המעשה המגונה בדרגת החומרה השנייה מבין כל התקיפות המיניות. בראש דרגת החומרה נמצא מעשה אונס, המעוגן בסעיף 345 לחוק ולפיו אדם שבועל אישה (בעילה היא החדרת חפץ או איבר מאיברי הגוף לאיבר המין של האישה) שלא בהסכמתה החופשית, או תוך איום, הפעלת לחץ או גרימת נזק גופני ייחשב כאנס ויהיה ניתן להטיל עליו עד שש עשרה שנות מאסר.

לא למותר לציין כי אינוס יכול שייעשה אף אם ניתנה הסכמתה של האישה. לדוגמא, אם מדובר בבעילת אישה קטינה, אשר טרם מלאו לה ארבע עשרה שנים או בבעילה שהושגה תוך מרמה לגבי מהות המעשה או מיהות העושה (למשל, כאשר הבועל מתחזה לאדם אחר) הרי שגם אז יראו בבועל כמי שאנס, למרות ההסכמה שניתנה לו לביצוע המעשה.

עבירת תקיפה מינית נוספת היא מעשה סדום, המוגדר בסעיף 347 לחוק כהגדרת חפץ או אחד מאיברי הגוף לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר  מין לפיו של אדם. העונש המקסימאלי שניתן להטיל על מי שמבצע מעשה סדום, כאמור, עומד על חמש שנים (בנסיבות בהן המעשה מבוצע בקטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים).

ראו גם:
פגיעה מינית בבעלי מוגבלויות