אף כי מרבית הציבור עדיין חושב על הטרדה מינית כאירוע המתרחש בצורה "פיזית", וכולל מגע ישיר בין המטריד לנפגעת, הרי שבמהלך השנים האחרונות, ובד בבד עם העלייה הניכרת בשימוש ברשת האינטרנט, מתגלים יותר ויותר מקרים במסגרתם אדם בוחר להטריד גולשות ברשת האינטרנט בצורה מינית, ואף להפיץ תמונות בעלות אופי מיני ברחבי האינטרנט ללא הסכמת המצולמת, כאשר בפועל לא מתקיים בין המטריד למוטרדת כל מגע פיזי.
מקרים אלו, אשר פעמים רבות לא מדווחים לרשויות החוק, מעלים את השאלה האם החוקים במדינת ישראל, אשר מטרתם להיאבק בתופעת ההטרדות המיניות במרחב הציבורי, מכירים גם בסוגיית ההטרדות המיניות במרחב הווירטואלי, ובמידה וכן, מהן הסנקציות החוקיות המשמשות לצורך מאבק בתופעה הפסולה.
הטרדה מינית מול מצלמה – מה החוק אומר?
עד לתחילת שנת 2014, החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, לא התייחס באופן מפורש לסוגיית ההטרדה המינית מול ובאמצעות מצלמות, כאשר הפצתן של תמונות בעלות אופי מיני ללא הסכמת המצולמת נותרה ללא אזכור מפורש בחוק.
עם זאת, מקרים כגון אלו, אשר בעקבות עליית השימוש ברשתות החברתיות ובתוכנות המסרים המידיים למיניהם, כגון WhatsApp, הפכו לתופעה נפוצה יחסית, הובילו לדרישה ציבורית לתיקון החוק, ולהתייחסות ספציפית לתופעה זו.
בעקבות הדרישה הציבורית, כנסת ישראל אישרה במהלך ינואר 2014 הצעת חוק חדשה, אשר כללה תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית. התיקון לחוק, אשר הוגש מטעמה של חברת הכנסת יפעת קריב מסיעת "יש עתיד", קבע כי במידה ותמונותיו של אדם מסוים, אשר כוללות תוכן מיני, יופצו ברחבי רשת האינטרנט ללא הסכמתו המפורשת לכך, הרי שהדבר ייחשב כמקרה של הטרדה מינית, על כל המשתמע מכך.
התיקון החדש לחוק מסמן בפועל בשורה חשובה מעין כמוה למספר רב של ישראליות, אשר מדי שנה נאלצות להתמודד עם גילויים שונים של הטרדות מיניות על גבי רשת האינטרנט. בעקבות קבלת התיקון לחוק, כל מקרה שכזה מהווה אירוע של הטרדה מינית, ומשכך מהווה עילה לפסיקת עונש מאסר של עד 5 שנים, ולתיוגו של המטריד כעבריין מין, תיוג בעל השלכות כבדות עבור המטריד.
בנוסף, המתלוננת עצמה תוכר כנפגעת הטרדה מינית, ומשכך תהיה זכאית לקבלת סיוע נפשי, המוענק מטעם החוק לכל נפגע ונפגעת מהטרדה מינית.
כיצד לפעול בשעה שנתקלים בהטרדה מינית מול מצלמות?
אחד מהקשיים העיקריים, אשר פעמים רבות מקשה על גורמי אכיפת החוק לפעול ביעילות כנגד תופעת ההטרדות המיניות בכלל, ובמסגרת המרחב הווירטואלי בפרט, הוא העובדה שבמקרים רבים, המתלונן או המתלוננת בוחרים שלא לפנות למשטרה בתלונה רשמית, מחשש כי המשטרה לא תתייחס ברצינות לתלונה, ולא תפעל בנחישות כנגד המטריד.
חשוב להבהיר בהקשר זה, כי החל מיום קבלת התיקון לחוק, הטרדה מינית אשר מבוצעת באמצעים דיגיטליים, ולרבות באמצעות הפצת תמונות מיניות ברשת ללא הסכמת המצולם, אינה נחשבת עוד להטרדה "קלה", שכן החוק מבהיר כי בכל הנוגע להטרדות מיניות, כל אירוע כזה חמור לכשעצמו.
תפיסה מחמירה זו באה גם לידי ביטוי בשטח, כאשר לאחרונה, בתי המשפט בישראל דנו במספר אירועים של הפצת תמונות מיניות ללא הסכמת המצולמת, ופסקו עונשים כבדים לחובת המטרידים, ולרבות עונש מאסר בפועל.
מסיבה זו, ובמידה ונתקלתן/ם באירוע של הטרדה מינית באמצעות מצלמות, חשוב לפנות בהקדם האפשרי לגורמי משטרת ישראל לצורך מיצוי הדין עם המטריד. בסופו של דבר, רק כך ניתן יהא למגר את התופעה, ולהבטיח כי המרחב הציבורי כולו, ולרבות המרחב הווירטואלי, יישאר נקי מתופעות מכוערות אלו.