רבות נכתב ונאמר על המשפט האלמותי והבעייתי מאוד מאוד- "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"… בשנים האחרונות, עם התגברות המודעות לפגיעות מיניות ולהשפעתן על הנפגעות (והנפגעים), ועם הצמיחה בידע בנושא העיסוק בשאלת ההסכמה, כאשר בחורה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא". זה כבר די ברור, לפחות במערכת המשפטית.
יתרה מכך, החוק כבר אינו דורש מנפגעות לומר "לא" באופן מפורש. ישנה הכרה בכך שלעיתים נפגעות נכנסות למצב של הלם, אלם, דיסוציאציה או קיפאון, ואינן מסוגלות בזמן אמת להתנגד באופן פיזי או מילולי מפורש. כל זה לא הופך את הפגיעה בהן למוצדקת, ולא הופך את האונס ל"יחסי מין בהסכמה".
העניין מסתבך עוד קצת, כאשר במקום "לא" הנפגעת בעצם אומרת "כן". היא מסכימה לקיום יחסי מין או למגע מיני- ובכל זאת מדובר בפגיעה. מצב זה מתרחש כאשר לנפגעת בעצם אין ברירה (או שהיא חושבת שאין לה ברירה), אלא לומר כן.
מהי סחיטה מינית
סחיטה מינית היא מצב בו אדם אחד דורש מאחר לקיים איתו מגע מיני מסוג כלשהו "אחרת…". האיום יכול להיות מכל מיני סוגים, החל בפגיעה פיזית בנפגע עצמו או במישהו קרוב אליו (נפוץ במיוחד בקרב נפגעות צעירות וילדים, כאשר הפוגע מאיים שאם לא ישתפו פעולה, או אם יספרו למישהו על מה שהוא עושה, הוא יהרוג אותם, או שיהרוג או יפגע בהורים).
דרך איום בחשיפה של מידע אישי מביך, בין אם הוא נכון או לא נכון (לעיתים המידע הזה עשוי להיות עצם הפגיעה: "אם לא תעשי X, אספר לכולם שאת מוכנה לעשות X") וכלה באיום בפגיעה בהתנהלות היומיומית (למשל, כאשר בוס סוחט מינית מי מהעובדות שלו, תוך איום שאם לא תשתף פעולה יפטר אותה).
זכות הבחירה?
חשוב לחזור ולהדגיש שוב ושוב, שסחיטה מינית אינה חוקית, והיא מהווה תקיפה מינית, הטרדה מינית או אונס (בהתאם לפעילות המינית שהתרחשה) לכל דבר ועניין. כאשר אדם מסכים לבצע פעולה כלשהי משום שהוא חש מאויים, ושאין לו ברירה, הסכמתו אינה נחשבת להסכמה – לא בעיני החוק, ולא בעיני המוסר של האדם הסביר.
ההתמודדות של הנפגעות
נפגעות של סחיטה מינית עשויות לחוש מצוקה רבה בהתמודדותן עם מה שאירע להן, בדיוק בגלל שאלת הבחירה. רבות שואלות את עצמן האם הן יכולות להתלונן, שכן הן הסכימו למגע המיני. רגשות האשם ותחושת האחריות מלווה את רוב נפגעות הפגיעה המינית, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסחיטה.
קושי נוסף נובע מכך שרוב הסחיטות המיניות הן מתמשכות. לאחר שהפוגע הבין שיש בידיו כח שמשפיע על הנפגעת, הוא עשוי לחזור ולהשתמש בו שוב ושוב. למעשה, הנפגעת מנסה להמנע מפגיעה מסוג מסויים, ומוצאת את עצמה נפגעת מינית פעם אחר פעם, בלי יכולת לצאת מהמעגל הזה.
לנפגעות סחיטה מינית קשה להתלונן, משום שעצם התלונה והחשיפה עשוי להוביל למימוש האיום של הפוגע, בעיקר כאשר מדובר בחשיפה של מידע (הרי המתלוננת תצטרך לספר מדוע הסכימה לקיום היחסים, ואז ממילא תספר מה שלא רצתה שכולם ידעו…). הפחד מפני מימוש האיום מוביל נפגעות רבות להמשיך להפגע- ולשתוק.
אז מה עושים?
חשוב לומר לכל נפגעת סחיטה מינית – רוב התוקפים המיניים אינם רוצחים. האיומים שלהם הם רק איומים. הגשת תלונה ומעורבות של קרובים ושל המשטרה יכולה ברובם המוחלט של המקרים לסיים את מסכת הזוועה. וכאשר מדובר בחשיפה של מידע, צריך לשקול- האם זה שווה פגיעה מתמשכת, סחיטה מינית שלא תגמר?