הטרדה מינית – פיצוי פלילי ופיצוי אזרחי

ת"א 4169-07 בושארי יפית נ' בדני יוסף – היחס בין פיצוי פלילי בגין הטרדה מינית לבין פיצוי אזרחי.

התובעת הוטרדה מינית על-ידי קרוב משפחתה (במהלך נסיעה משותפת הוא החל ללטף ולנשק אותה). לאחר ניהול הליך פלילי ממושך, הגיעו הצדדים בהליך הפלילי להסדר טיעון. לפי אותו הסדר, קרוב המשפחה הודה במעשים, ונגזרו עליו שבעה חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 3,000 שקלים.

תביעה אזרחית

התובעת סברה כי הסכום שנפסק לה כפיצויים בהליך הפלילי, אינו משקף את הנזק שנגרם לה. משכך, היא הגישה תביעה אזרחית בגין המעשים, שהתבססה על העילות הבאות:

• עוולות נזיקיות: התובעת טענה כי הנתבע ביצע את עוולת ה"תקיפה", וכן "הפרת חובה חקוקה".
• עילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית: החוק קובע כי ביצוע עבירות המהוות הטרדה מינית מקימה זכות לקורבן לפיצויים.

קיים הבדל גדול בין תביעה מכוח עוולות נזיקיות לבין תביעה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. בשני המקרים יש להוכיח כי התבצעה הטרדה מינית, אולם השוני הוא בהוכחת גובה הנזק. כדי לקבל פיצויים בגין עוולה נזיקית, יש להראות בדיוק מה היו הנזקים (הוצאות טיפול רפואי ופסיכולוגי, אבדן ימי עבודה וכד').

מנגד, החוק למניעת הטרדה מינית מעניק זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק – בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט – ועד סכום של 60,000 שקל. התובעת טענה כי יש לקחת את סכום זה כסכום בסיס, ולפסוק סכום גבוה ממנו בהרבה.

טענתו המרכזית של הנתבע במקרה הנוכחי הייתה כי הוא כבר שילם פיצויים לתובעת במסגרת ההליך הפלילי, ולכן אין עוד צורך בפיצוי למתלוננת. אולם, בית המשפט לא קיבל את הטענה הזאת. נקבע כי לא די בפיצוי ששולם במסגרת ההליך הפלילי כדי להוות תרופה הולמת לתובעת בגין מעשיו של הנתבע.

ההבדל בין פיצוי פלילי ופיצוי אזרחי

בכך יישם בית המשפט את ההבנה כי יש הבדל משמעותי בין הפיצוי הפלילי לבין זה שבחוק למניעת הטרדה מינית. למעשה, פיצוי בהליך פלילי הוא מעין פיצוי סמלי, שנועד להכניס את הקורבן למעגל הצדק הפלילי. המשפט הפלילי מתנהל בין המדינה, שהיא המאשימה, לנאשם. בהליך זה קולו של הקורבן לא נשמע, ולרוב הוא רק צופה פסיבי.

עם זאת קיימת מגמה בשנים האחרונות לשלב את הקורבנות במסגרת ההליך הפלילי – באמצעות חוק נפגעי עבירה שמעניק לקורבנות זכויות מסוימות, וכן באמצעות מתן פיצויים. אולם, בתי המשפט לא נוטים לפסוק פיצויים בשיעור גבוהים, ולכן אין מדובר בפיצוי ריאלי בגין הנזקים שגרמה העבירה.

בענייננו, בית המשפט העדיף שלא לפסוק פיצויים בהתאם לעוולות הנזיקיות, והעדיף את הפיצויים לפי החוק למניעת הטרדה מינית. משכך העריך בית המשפט את נזקיה של התובעת, ולא ערך חישוב מדויק שלהם. לבסוף קבע בית המשפט כי האומדן שלו לנזקיה של התובעת הוא בסך של 48,000 שקלים, וזהו הסכום שנפסק לטובתה.

מקרה זה מלמד על שתי מגמות עיקריות בכל הנוגע לפסיקת פיצויים בגין הטרדה מינית:

• בית המשפט אינו כבול לפיצוי בהליך הפלילי, שלרוב רחוק מאד מהסכום שיפסק בסוף ההליך האזרחי.
• לבתי המשפט נוח יותר להשתמש במסלול הפיצויים ללא הוכחת נזק שבחוק הטרדה מינית. מסיבה זו, היקף הפיצויים הצפויים במקרה של הטרדה מינית, למעט במקרים חריגים של נזק יוצא דופן, יהיה בסביבות 50,000 שקל.