תקיפה מינית היא מעשה אלים בו אדם אחד (גבר, אישה או ילד/ה) כופה על אדם אחר (גבר, אישה או ילד/ה), מעשה בעל אופי מיני. רוב הקורבנות של תקיפות מיניות הן נשים וילדות. תקיפות מיניות אינן קשורות לדחפים מיניים בלתי נשלטים, אלא מהוות עבירת אלימות מינית, שמטרתה להשפיל את הקורבן, לבזותו, ולהשיג תחושת כוח ושליטה. הסטטיסטיקה בארץ מדברת על אחת מבין כל שלוש נשים שחוותה תקיפה מינית מסוג זה או אחר במהלך חייה.
סוגים של תקיפה מינית
החוק והמוסר מתייחסים למספר סוגים של תקיפות מיניות. כל הסוגים מאופיינים בכך שאדם אחד כופה פעילות מינית כלשהי על אדם אחר בניגוד להסכמתו:
- אונס – החדרת איבר גוף או חפץ לאיבר המין של אישה. ניסיון לאונס גם הוא תקיפה מינית. אונס שמתבצע על ידי יותר מאדם אחד מכונה "אונס קבוצתי". מעשי אונס חוזרים של אותו תוקף באותו קורבן נקראים "אונס מתמשך".
- מעשה סדום – החדרת איבר גוף או חפץ לפי הטבעת, או החדרת איבר המין לפה.
- גילוי עריות – כאשר התקיפה המינית נעשית על ידי קרוב משפחה (הורה, אח, דוד וכד', ולעיתים מתייחסים גם לחברי משפחה קרובים כאל בני משפחה).
- מעשה מגונה – כל התנהגות מינית אלימה וכפויה שאין בה חדירה של איבר או חפץ לאיבר המין, לפי הטבעת או לפה, אך מטרתה לגרות ולספק או התוקף, או להשפיל באופן מיני את הקורבן.
- הטרדה מינית – התנהגות בעלת אופי מיני שאינה רצויה לאחד הצדדים (הצעות חוזרות, חיזורים לא רצויים, אפליה או סחיטה על רקע מיני וכד'). כאשר הקורבן נמצאת תחת יחסי מרות עם התוקף, היא לא חייבת להביע התנגדות באופן מפורש.
קורבנות תקיפה מינית – התמודדות
כל תקיפה מינית עשויה להותיר את הקורבן בתחושת חוסר אונים, השפלה וטראומה. אמנם נהוג להתייחס לעבירת האונס כעבירה החמורה ביותר, וגם העונש הקבוע לה בחוק הוא הגדול ביותר, אך גם עבירות "קלות" יותר יכולות להחוות על ידי הקורבן כאונס ולהותיר צלקות נפשיות. יחד עם זאת, מחקרים מראים כי יש השלכות משמעותיות לסוג הטראומה ולאפשרות ההחלמה לשאלה האם הייתה חדירה או לא.
אחד המאפיינים הבולטים בקרב נפגעות תקיפה מינית היא חווית הטראומה. טראומה עשויה לגרום לתגובת דחק פוסט טראומטית הכוללת מחשבות חודרניות על האירוע (יכול לבוא בצורת חלומות, חלומות בהקיץ ופלאש-בקים), ניסיון להימנע מכל גירוי שעשוי להזכיר את האירוע (יכול לפגוע ביכולת התפקוד היומיומית של הקורבן) ועוררות יתר (יכול להתבטא בפחד מוגבר, קושי לישון ולאכול וכד').
בנוסף, יכולה לגרום הטראומה להפרעות דיסוציאטיביות (בעיקר שהפגיעה מתרחשת בגיל צעיר), כך שהקורבן לא זוכר חלק מהאירועים או את כולם, או שהוא מתנתק ומרגיש שהוא נמצא במצבים מסוימים מחוץ לגופו.
תגובה נוספת מתייחסת לתחושת ההשפלה והכישלון שעשויות לחוש הקורבנות. קורבנות רבים שואלים את עצמם איך הם הביאו את עצמם למצב הזה, איך הם לא התנגדו יותר ואיך הם נתנו לזה לקרות. ברובם המוחלט של המקרים, לא היה לקורבן שום דבר לעשות להגנתו, אך גם מחשבה זו עשויה להיות מפחידה ביותר.
מרכזי סיוע
בארץ קיים מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית. מטרת המרכז לעזור לנפגעים בהתמודדותם עם החוויה שעברו (או שעודם עוברים). המרכז מסייע הן בפן המשפטי (במידה והקורבן בוחרת להגיש תלונה במשטרה), והן בפן הרגשי והנפשי. קיימים מרכזים מיוחדים, ופסיכולוגים אשר עברו הכשרה מיוחדת על מנת לטפל בנפגעי תקיפות מיניות באופן מכיל אשר מטרתו לאפשר צמיחה מתוך הטראומה.